מבחן העוגילידות הגדול – חלק ג' (אל תתייאשו, עוד חלק אחד וסיימנו)

לפני זמן מה, באחת מחגיגות יום ההולדת שלנו,

נסענו אל עיר שהוקמה כמושבה חקלאית - ראשון לציון!

הידעתם? גם אנחנו לא...

מקום אחד שמשך את תשומת ליבנו היה ביסקוקיט –

עוד עוגילידה? שאלנו את עצמנו.

הרגיש לנו שהן נפתחות כמו פטריות שאחרי הגשם הראשון.

כולם מנסים להעתיק את כולם?

מסתבר שלא.

כמובן שכל הקונספט הזה בא לייצר רעש ואולי ניסיון להמציא את הגלידה מחדש.

הגביע לא יאבד את מקומו לעולם, הוא ראוי לכך אבל מה שכן,

המגמה בשנים האחרונות היא ליצור משהו "מקביל" לגביע

כמו לחם וגלידה? קוראסון וגלידה? כן כן... מכירים?

שמנו פעמנו אל עבר דלת הכניסה, הבטנו לצדדים והבנו שזה מקום קצת שונה.

מה שונה? העוגיות הן מלבניות! ולא עגולות כמו בשאר המקומות.

קצת קשקשת עם המוכר (האדיב) ויאללה, לטעימות!

הדבר הראשון שעלה לנו בראש זה קסטה. כמו של פעם.

אז בחרנו קודם עוגיות.

אגוזי לוז וטופי (קרם טופי בסגנון בראוניז)

לא תבחינו שמדובר בטופי עד שלא תטעמו ותבינו שהיא מתוקה, בעלת מרקם מיוחד
ומן הסתם בטעם עדין של טופי (מומלצת לאוהבי המתוק).

עוגיית אגוזי לוז טובה מאוד והאגוזים מורגשים ומפוזרים בנדיבות.

מקרר הגלידות מושקע ויפה לעין מבחינת תצוגה.

בחרנו 2 טעמי גלידה, לא תאמינו, וניל צרפתי ובראוניז ואתם בטח מנחשים מי בחר מה [:

הוניל הצרפתי - איזו עדינות, איזו מתיקות, זה לא עוד וניל רגיל.

זה וניל עם טוויסט וטעם של עוד. לא היה לנו ספק שהוא של וניל! אין התפשרויות.

הבראוניז מעולה, לא מתוק מידי, משתלב נהדר עם הוניל הצרפתי ועוגיות השוקולד הנבחרות.

טוב לעבודה,

המוכר הוציא תבנית נירוסטה מלבנית בגודל העוגייה ולתוכה הכניס את הגלידות שבחרנו.

זה ישר הזכיר לנו שיפוצים. צורת התבנית עם המריחה של הגלידה לתוכה כאשר הביסקוויט מתחתיו והסגירה...

בהחלט נתן תחושה של גיוון בהרכבת העוגילידה.

משהו שעדיין לא חווינו במסע הזה.

זוכרים שדיברנו איתכם על מידתיות ויחסים? זה בדיוק מה שיש פה.

כמות הגלידה מדודה אל תוך התבנית וכמובן שהביסקוויט נכלל כחלק מהתהליך.

קיבלנו קסטה!

ממש צורה של קסטה כמו שאתם יכולים לדמיין אותה.

הפעם החלטנו להוסיף מעט תוספות כמו זיגוג של רוטב שוקולד ושברי פקאן.

ביס ראשון!

רבותיי, עוגייה וגלידה בפה.

לא עוד עוגייה מרדנית שמסרבת לשתף פעולה ורומסת את הגלידה - מה שמצריך עבודה כפולה של הצלת הגלידה ואכילת העוגייה בנפרד.

הטעמים של הוניל עם הבראוניז והביסקוויטים מסתדר מעולה, איזה כיף!

רוצים לשמוע שוס?

סיימנו את העוגילידה תוך שתי דקות. נהננו. לא התפוצצנו מעודף גלידה או עוגייה שמנמונת.

אבל עדיין, זו חוויה מלכלכת, קחו בחשבון שכנראה תראו כמו ילדים קטנים כשתסיימו לאכול.

אל תתביישו לאכול עם הידיים, להתלכלך ולזלול כאוות נפשכם. 

על טעם וריח אין מה להתווכח - גשו לטעום בעצמכם ותחליטו.

רגע רגע! חשבתם שהמבחן נגמר? ממש לא...

הקיבה שלנו עמלה שעות נוספות, הסוכר עלה ואנחנו המשכנו לבדוק עבורכם.

קדימה לחלק ד' והאחרון, שבסופו תבחר לה ה-עוגילידה המנצחת.

אז תבואו רעבים [:

שוקו וניל.

ביסקוקיט,

רוטשילד 63, ראשון לציון. 

מבחן העוגילידות הגדול – חלק ב'

 קוקיז

על קוקיז שמענו כמו רבים אחרים - טירוף שלא ידעה כמותה תל אביב, לא נגזים.

התורים שהיו משתרכים שם נראו כמו משהו לא אמיתי.

בדיוק כמו התור שאנו רגילים לראות כאשר חברת אפל מכריזה על מכשיר "חדש"

ואנשים תופסים מקום שבועיים מראש. חברים, טירוף!

אז כמו אנשים נחמדים המתנו בתור, מה נגיד לכם... אירופה [: לא בציניות.

כולם יודעים את מקומם וזה עוד בלי לקחת מספר.
מדובר על תקופת הפתיחה של המקום, כן? לא שהיום חסרים אנשים שעומדים בתור... כמונו למשל [:

הריח, אח הריח... זה שבה אותנו.

הגענו לרגע לו חיכינו,

בחירת העוגיה מתוך ההמון המשגע.

כמו ילדים קטנים בחנות ממתקים, "אוראו, לא, לא זה, לא וניל, שוקולד צ'יפס..."

עשן לבן היתמר והחלטה התקבלה [:

טריפל שוקולד ואוראו,

אלו הן העוגיות הנבחרות שאוטוטו יעשו את דרכן אל עבר הלא נודע...

כצפוי – הייתה מחלוקת, גם בעניין העוגיות.

הפייברוטית של וניל הייתה עוגיית הטריפל שוקולד,

ששברי השוקולד שבתוכה נמסו להם בחום הקייצי והשתלבו מעולה עם העוגייה עצמה.

ושוקו – שפחות התחברה לטעם הגלידה (בקרוב תבינו למה)

טיפלה היטב בעוגיית האוראו, שהייתה בהחלט טעימה.

אצל קוקיז חוקי הפורמט מתירים רק כדור אחד לבחירה

וזה ברור לכם שאת עניין ההחלטה בבחירת הגלידה זה לא הופך ליותר פשוט.

כדור אחד? איך נגיע להחלטה?

אחרי טעימות והתלבטויות שנראו כמו נצח,

שוקו שהייתה נעולה על הבאצ'י (טעם מעולה דרך אגב) ויתרה לוניל – קולטים? לא ייאמן.

האמת, וניל היה המום גם על עצמו. ולא בגלל שהיא ויתרה כן? הוא לקח סורבה קוקוס!

הוא לא סובל קוקוס. לא אחד שאוכל את ממתק הקוקוס המוכר הורוד,

לא ארטיק קוקוס ובטח שלא את הפרי.

קרה משהו, קוקיז הצליחו לגרום לו לאכול משהו שלעולם לא היה מתקבל על הדעת – אהבנו.

סביר להניח שאם הייתה ניתנת לנו אפשרות לצוות טעם נוסף,

היינו לוקחים בלי היסוס את הבאצ'י, אז רשמו לעצמכם.

גם כאן, כמו במקום הקודם, העוגיות לא משתלבות בביס עם הגלידה.

חוסר האיזון בין קשיחות העוגייה לגלידה הרכה לא מסתדר,

אבל היי, העוגיות היו מטמטמות!
והתלבטנו אם לקחת לעצמנו כמה עוגיות הביתה (ד"א, זה אפשרי).

לדעתנו קיימת מאחורי אכילת גלידה ועוגייה תורה שלמה.

בדיוק כמו תורת המילקי.

יש כאלו שאוכלים רק את הקצפת.

כאלו שזורקים את הקצפת ואוכלים את השוקולד,

כאלו שמערבבים הכל יחד

והמחמירים שמכניסים קש ישירות לשוקולד, שותים,

ורק בסוף, אוכלים את הקצפת.

אז כמו במילקי, כך זה קורה בגלידה ועוגייה.

תנו לדימיון שלכם לעבוד ותאכלו אותה איך שרק תרצו.

העיקר שתחייכו ותשבעו [:  

קוקיז – אתם מכירים כבר את הנוהל. בקבוק מים ואתם מוכנים לדרך.

חלק ג' כבר פה, מקווים שהשארתם מקום לגלידה הבאה.

קוקיז,

דיזינגוף 116, תל אביב. 

מבחן העוגילידות הגדול – חלק א'

מי לא אוהב גלידה? ועוגייה?

זה היה כל כך מתבקש לעשות את הביקורת שגרמה לנו לבכות מאושר,

או שזה הסוכר שכבר השתלט עלינו...

בואו נגיד שהשארנו לעמי ותמי אבק וזללנו עד לא ידע,

טעמנו כל עוגייה אפשרית, בכל מיני סגנונות, טעמים וכמובן, בשילוב גלידה משובחת.

התעוררה לאחרונה מגמה של גלידה בשילוב עם "דברים".

אילו דברים אתם שואלים?

זה התחיל כמו משהו שנשמע טעים ומגרה - גלידה ועוגייה או בשמה הידוע והמוכר לציבור "קסטה".

בקיצור, להמציא את הגלגל או במקרה שלנו את הגלידה מחדש,

אבל אנחנו מקבלים שינויים ובמיוחד כאלו שמעלים לנו חיוך על הפנים.

נראה לנו שכבר הצלחתם להבין שזאת לא ביקורת רגילה.

טעמנו הרבה עוגילידות, מה שאומר שיהיו ארבעה חלקים

(שווה לחכות לחלק הרביעי, יש שם טוויסט בעלילה!).

הגלידרייה הראשונה שביקרנו אצלה הייתה קוקיניישן (Cookienation).

לא בטוח שהמון אנשים יודעים עליה.

היא לא נפתחה בסערה כמו הקוקיז,

אבל מגיע לה מקום ראוי בין הגלידריות המתוקות והמשמינות.

הביקור הראשון שלנו בקוקיניישן נעשה באקראי כאשר שוטטנו להנאתנו ברחוב דיזינגוף.

זה לא מקום שצועק "היי היי! אנחנו פה תסתכלו!",

העיצוב רגוע, מוקפד ועם שירות שראוי לשבח.

מקרר הגלידות לא עולה על גדותיו ומקושט כמו גברת מגונדרת שיוצאת ורוצה למשוך תשומת לב,

הוא כל כך סולידי וביישן.

אם העין היא זו שהייתה קונה אותנו עד עכשיו כאשר הגענו לגלידרייה וראינו שפע וקישוטים ללא הרף בתצוגה, פה זה בדיוק הפוך.

יאללה, ניגש לעניינים.

טעמנו, התווכחנו לא מעט (כמה צפוי), אבל בסוף הגענו החלטה.

אצלם חוקי הפורמט מתירים בחירה של שני טעמי גלידה בין העוגיות.

מרס - טעם משגע של שוקולד עדין ומתקתק, כזה שאפשר לאכול בכיף ולהירגע,

כזה שגורם לך להיעלם לכמה דקות עד שתבחין כי הוא נגמר...

(שוקו ממליצה בחום!).

הטעם השני - מוכנים? יוגורט ואוכמניות!

תראו, וניל אוהב אוכמניות. אנחנו אוהבים יוגורט.

מבחינת וניל זה עבר, מבחינת שוקו לא. ובכל מקרה לקחנו [:

הטעם עצמו חמצמץ עם חמצמצות שמתמשכת,

אבל נידפת במהרה מבלוטות הטעם.

לא בטוח שכל אוהבי היוגורט וכל אוהבי האוכמניות יעופו על זה אבל אצל וניל זה עבר.

שלב בחירת העוגיות!

את תשומת ליבנו תפסה עוגייה שלדעתנו הייתה די בטוחה בעצמה,

כזו שלא מתביישת מכלום - עוגייה אדומה! או בשמה רד וולווט.

כמובן ששאלנו את השאלה המתבקשת – ממה זה עשוי? והתשובה הלא צפויה הייתה ריבת חלב וסלק.

גם אתם מופתעים כמונו? אז אל דאגה - טעם של סלק אין, הוא שם רק בשביל הצבע.

העוגייה השנייה היייתה שוקולד צ'יפס עם הטעם המוכר והנחמד.

מכאן הגיע שלב חיבור הגלידה והעוגיות שנראה כמו אריזת סנדוויץ' של הביוקר. שיק!

הטעם של האוכמניות עם המרס לא התחבר לנו טוב, זה פשוט לא עבד,

אבל שניהם בנפרד היו מתנהגים מעולה.

העוגיות.

בוא נדבר רגע על עניין העוגיות,

שמבחינתנו תקף לכל אותן גלידריות שעובדות באותו קונספט באשר הן.

ביקרנו בהרבה מקומות כאלו

ובכולם הגימיק המבריק הזה של עוגייה בשילוב גלידה לא הכי, איך נגיד, מסתדר.

העוגייה טעימה, אבל לא (מספיק) רכה וזה מה שיוצר שילוב בעייתי.

בביקור הראשון שלנו במקומות מהסוג הזה, ציפינו לתת ביס ולאכול עוגייה עם גלידה. זה לא קרה.

הגלידה ברחה החוצה, וכך גם בביס השני והשלישי עד שמצאנו את עצמנו מלקקים

ואוספים את הגלידה שניסתה לברוח החוצה ובסוף מנשנשים את שאריות העוגיות.

May we have your attention please!

עוגיית וניל (נקרא לה), כל עוגייה בשילוב וניל ולא קקאו, לא תהיה מספיק רכה.

נכון, אכלנו גם כאלו על בסיס שוקולד ועדיין, הן לא היו מספיק רכות.

לדעתנו מדובר בעניין של אפייה ויחס חומרים,

אבל אם תקחו עוגייה על בסיס בראוניז, סביר להניח שתקבלו את העוגייה המושלמת.

כמובן שהכל באופן יחסי.

במהלך הטעימות הבנו שרוב העוגיות יוצאות מהתנור והמרקם שלהן לא מספיק רך.

מיד נזכרנו באלפחורס של אימו (האלופה) של וניל.

ביממה הראשונה העוגיות מקבלות מנוחה, רק בגלל העניין שהן עדיין קשות

ומה שקורה ביום שלמחרת הוא קסם! לא פחות.

הפלא ופלא איזה פלא, הן התרככו להן.

כמובן שכל מקרה לגופו או יותר נכון - כל עוגייה לגופה.

טוב, אז אחרי שחפרנו לכם, אפשר להגיד שהגלידה בקוקיניישן הייתה חוויה טובה.

כזו שנשמח לחזור אליה. יש עוד טעמים שלא הספקנו לטעום.

ולאוהבי הגביעים, יש לכם שם מגוון מפנק של גביעים
עם עיטורים והטבלות של שוקולד לתפארת מדינת ישראל.

בקרו אותם.

ועל הדרך תבקרו גם את השכנים שלהם. מי הם אתם שואלים? חלק ב' בדרך.

קוקיניישן,

דיזינגוף 149, ת"א.