‏הצגת רשומות עם תוויות פיסטוק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פיסטוק. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 17 בדצמבר 2016

כשאיטלקי וגלידה פגשו את יפו - מאחורי הקלעים של כפיתולינה

זוכרים שהבטחנו לכם בסיקור על כפיתולינה שנעשה ראיון עם רוברטו? אז הנה לכם...



נתחיל ונאמר שקל לנו להתאהב במקום שיודע לייצר גלידה משובחת-כזו שמאותתת לך מידי פעם לחזור ולחדש את בלוטות הטעם. זה לא קורה לנו הרבה, אבל כשזה קורה, אנחנו מתייצבים ומחכים לפעם הבאה. ממש כמו באהבה חדשה.

תכירו את רוברטו. איטלקי לכל דבר ועניין. יודע קצת עברית, הרבה אנגלית ואיטלקית.
לאחר החוויה הטובה שלנו, החלטנו להיפגש איתו. לשמוע על הפרספקטיבה שלו בכל הקשור לגלידה.
היה לנו ברור שמאחורי הגלידה הזו יש אישיות מיוחדת שאנחנו חייבים להכיר.

המפגש איתו נערך בגלידרייה. אמצע שבוע, די שקט ונינוח...
לאחר כמה דקות, הגיע אלינו ממעלה המדרגות האיש שמאכיל מאות של פיות בהצטיינות.
רוברטו-אדם נעים הליכות, צנוע, קשוב ומלא בפאשן לעבודה שאיתה קם כל בוקר (מסתבר שלאחרונה גם אבא במשרה מלאה).
כבר מהדקות הראשונות בקרבתו לא ניתן לפספס את המסירות והיחס שלו למוצר שהוא מייצר.
בתחילה הוא שאל על העבודה שאנחנו עושים ועל הדרך אנחנו שאלנו אותו הרבה שאלות על המקצוע והחיים... ננסה להעביר לכם את החוויה שלנו מהמפגש יוצא הדופן שבמהלכו למדנו קצת יותר על המקצוע הדי לא מוכר שנקרא גלידן, שבימים אלו הסב את שמו ללא פחות משף (לא בטוח שרוברטו היה רוצה שנקרא לו ככה).

תוך כדי שיחה מעניינת שהקסימה אותנו, שאל אותנו בנימוס אם נהיה מעוניינים בקינוח גלידה...
שאנחנו נגיד "לא" לאיטלקי שמציע לנו קינוח? אז קיבלנו אפוגטו-לא מהעולם הזה. מדובר בקינוח שהגיע, איך לא, מאיטליה וחדר אל רשימת המנות האחרונות בתפריטים של מסעדות רבות ברחבי העולם.



טעם הגלידה שנמס אל תוך האספרסו החם, יצר הרמוניה של טעמים בצורה של מתוק ומר שהביאה את וניל לסף ריגוש חדש. לדעתנו זה סוד הקסם, הרי מדובר בקינוח הכי פשוט בעולם, מה שלפעמים מעלה בנו את התהייה האם פשוט וטוב מתעלה על המורכב... וכל זה ללא אהדה לטעם של אספרסו.
אנחנו מודים שמאותו הרגע של הביס הראשון, יש לנו קצת בלאק מהשיחה [:
לא היה קל, אבל חזרנו לעצמנו...

הקשר שלו למקצוע לא מקרי בהחלט והדרך שעשה עד שהגיע להיות חלק מהנוף היפואי הוא המסקרן.
מגיל 12 היה מתרוצץ בין המסעדות והגלידריות של המשפחה. עוזר ולומד את רזי המקצוע על בוריו. את חייו הקדיש לתחום הכי ממכר שיש לדעתנו, אבל בשלב כלשהו, אי שם בין הכנות הגלידה באיטליה וההתעסקות בתחום הקולינריה, רוברטו החליט שהוא לומד הנדסה ומשנה כיוון לתחום אחר לחלוטין, כזה שלא יאפשר לו בהמשך הדרך להשקיע את נחלת העבר שעליה גדל רוב שנותיו.

אחרי הלימודים, עבד בחברה ישראלית מוכרת וביטחונית. נשאב לבועת הזמן המוכרת מתחום ההייטק וחי בעולם שהזמן הוא רק מספר ושגרת החיים בעבודה של 13 שעות ביום מקובלת בהחלט. לאחר התלבטויות רבות, עשה רוברטו צעד ששינה את חייו והחליט שהטירוף סביב השעון והעולם המודרני שמאלץ אותך לחיות לפי הקצב שלו הספיק לו. עזב את הארץ, הסתובב קצת ואז חזר.

לאחר ששינן את זכרונות הילדות מהתקופה בה הכין גלידה באיטליה, החליט לחזור לארץ. כנראה שהאהבה לתחום הייתה חזקה ממנו. בכפיתולינה הגיע לעבוד וללמוד. מהר מאוד מצא את עצמו נכנס להיות חלק בלתי נפרד מכפיתולינה וזה שבעצם מכין את הגלידה הזו עד היום.

לאחר ששמענו וגם טעמנו, רוברטו הציע שנתלווה אליו למטבחון כדי לצפות בתהליך ייצור הגלידה.
המחשבה הראשונה לפני שעלינו למטבחון בו הכל קורה הייתה על צ'ארלי בממלכת השוקולד. הרי מתי בפעם האחרונה הציעו לכם להיכנס לקודש הקודשים של גלידרייה? מודים שאצלנו זו הפעם הראשונה.



המטבח בכפיתולינה קטן, אבל מספק את הצורך שלו (לבינתיים). את חומרי הגלם מכין מפרודוקטים טריים כמו הסורבה שמופק מפירות העונה. הוא גם מספר בחיוך שאנשים לפעמים חושבים שחלק מטעמי הסורבה מכילים שמנת אבל לא, זה הכל עניין של מידות, חישובים וידע-מה שמייצר ככל הנראה מוצר מנצח.             קחו לדוגמה את טעם הפיסטוק שהוא מכין. רוברטו מזמין מסיציליה במיוחד מחית של פיסטוק הגדלה בסיציליה.  שאלנו אותו למה לא להכין מהפיסטוקים שגדלים בארץ וזה ענה שיש הבדל בטעם ואלו הגדלים על אדמה באזור וולקני בסיציליה מקבלים טעם שונה.




הגלידה אצלו לא מחזיקה יותר מיומיים והיא תמיד טרייה, בעיקר בגלל העובדה שהיא נגמרת עד סוף היום.

הוא גם הסביר על אופן הכנת הגלידה והשיטות הנהוגות בארץ.

אין לו כוונות לגדול ולהיות רשת. זה לא הכיוון. הוא מסביר שבקרה על איכות וטעם בסדר גודל של רשת יכולה להיות קריטית בכל הקשור לתוצאה הסופית במידה ואופן ההכנה לא מושתת על אבקות וכימיקלים. 





כמו כן, הוא מוסיף שהגלידה שלו יכולה להרגיש לעיתים שונה קצת מזו הקודמת אליה.. וכל זה בגלל שהיא נעשית בצורה של מתכון, מה שמצריך חישובים של מידות ושלבים ולא נשפכת ישירות משקית כאבקה (מה שקיים בלא מעט מהגלידריות בארץ).

לוניל זה ישר הזכיר מוסכים. תחשבו על זה רגע, מה ההבדל בין מוסך שמכיל 10 ליפטים ו30 פועלים לבין מוסך שאצלו ליפט אחד-רמת היחס ותשומת הלב לכל פרט היא הרבה יותר גדולה ומשמעותית.

למקום אין קשר ישיר לרשת החברתית-לא עמוד פייסבוק לא אינסטגרם ולמרות כל זה, הוא עדיין שם והרבה יותר מחי ונושם. בעולם של היום, החיבור לרשתות החברתיות והמגע התמידי עם הקהל הוא כמו אוויר לנשימה של עסקים-הכל קורה שם.

רוברטו מספר, שלפעמים מגיעים תיירים ומסבירים שקיבלו המלצה על המקום. מה שגרם לנו להבין שמקום טוב יכול להתנהל ולחיות גם ללא החיבור לרשת.

עוד סיפר לנו, שיש כמה וכמה רעיונות שאולי יתממשו בעתיד הקרוב ויכניסו משהו חדש ורענן. אנחנו יכולים לרמוז לכם שמדובר על מאפים/עוגיות. גם כאן, הסביר ואמר שאופן השמירה על המוצר, הטמפרטורה בה הוא מוחזק לפני הגשתו ותהליך הייצור מהווים חלק בלתי נפרד מהחוויה, הכוללת את אותו רגע של הביס הראשון.

לאחר שיחה די ארוכה ומסקרנת על הדרך שעשה מהיותו ילד מתלמד במטבחים וגלידריות של המשפחה, הלימודים ששינו את חייו-העבודה בה עבד בישראל ולבסוף החזרה למקורות וזיכרונות הילדות עליהם גדל, הם אלו שהכי ריתקו אותנו.

שאלנו אותו על משפט שיכול לסכם הכל וזה ענה "האהבה לתחום זה הפאשן הכי חזק"



כמה דקות אחרי שיצאנו מכפיתולינה,
בעודנו יושבים על אחד מהספסלים בפשפשים ומעלים פרטים אודות המפגש שרק לפני רגע הסתיים,
נזכרנו במשפט שאדם מבוגר אמר לנו לגבי מסעדה טובה באיזה חור-"טעם טוב לא שוכחים גם אם זה היה לפני שנים". נכון שכפיתולינה לא חבויה בסמטה צדדית וחשוכה, אבל גם לא נמצאת ברחוב מרכזי של תל אביב שעל פניו חולפים אלפי אנשים והדבר אולי הכי חשוב, היא לא חיה את חוקי הפורמט של חיבור לרשתות חברתיות וכל המינגלינג עם הקהל ולמרות זאת, מצליחה לעשות זאת בגבורה. כי היא פשוט טובה.

אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לכפיתולינה, תזכרו שגלידה זה לא דבר מובן מאליו.



כפיתולינה,
עולי ציון 9, יפו

יום חמישי, 28 ביולי 2016

גלידרייה עירונית באווירה קיבוצית


מה קיבוץ אומר לכם?

תמיד רצינו לגור בקיבוץ, לקום לפסטורליות, לשקט, לאוויר הנקי, לשלווה הנפשית, השיתופיות
וכמובן להיות חלק מהתענוג שבחיים לא חווינו. לא שהחיים שלנו כאלו גרועים, כן?
אבל היינו מתחלפים לתקופה עם קיבוצניקים, בשמחה.
סאבלט, מישהו? [-;

ביום רביעי האחרון, לא היה אפשר להתעלם מתחושת הקיבוץ שאפפה את הגלידרייה.
אה רגע, לא הצגנו אותה - בוזה, תכירו.
בוזה זה בעצם "גלידה" בערבית והיא מגיעה אלינו היישר מהצפון.


אז איפה היינו... קיבוץ! כן כן, לפחות אותנו זה קנה, אווירה רגועה, אנשים טובים
ואפילו התפתחו שיחות חולין בין הלקוחות, כאשר ברקע שירים עם מינעד ערבי/טורקי.
בקיצור, איך נגיד, כיף וכל זה עוד לפני שטעמנו את הגלידה.

הפעם לא התפתח ויכוח על טעמים. 
גם אנחנו שאלנו את השאלה איך זה קרה? (תשובה בסוף).

בהמלצת המוכרת החביבה שפגשנו,
החלטנו לעשות טעימה קטנה לפני שנתחיל לזלול את הגלידה כמו שני ילדים קטנים.
זה לא יהיה פייר לומר לכם מה טעמנו, כי לא לקחנו. לא לקחנו כי לא ידענו במה לבחור!

דרך אגב, את הגלידות אתם לא רואים.
הן מסתתרות מתחת למכסי נירוסטה ששומרים על הטריות של הגלידה,
אז אפשר להגיד שמתחת לכל מכסה מסתתרת הפתעה.


טוב להתאפס... נשימה קלה, מתחילים. 
הציעו לנו את הטעם "קשיופאה" (קשיו, טופי מלוח וקוקוס קלוי)
וכל מה שיצא לנו מהפה זה: "מה?". איך שילוב כזה מסתדר יחד?
בשלב הזה המוכרת כבר דאגה לענות לנו על השאלה בעזרת כפית טעימות קטנה.

תקשיבו, זה טוב. מי שאוהב קשיו, יעוף! טעם לא שיגרתי בעליל!
מצד שני, אין ספק שטעם הקשיו דומיננטי
והח'ברה מהצד של שוקו אולי יעדיפו רק לטעום ולא לקחת כדור שלם,
אבל היי, חיים רק פעם אחת!


אנחנו יכולים לעצור רגע ולומר לכם משהו?
אנחנו אנשים של מידתיות, כן, כל דבר אנחנו אוהבים במידה, גם כשזה קשור לגלידה.
אהבנו את הטעם, אבל בשלב כלשהו זה הפך להיות עמוס, הרגשנו שחייב שם עוד יד.

ובדיוק בשביל זה, שוקו כיוונה את אצבעה לכיוון השלט הקטן שעליו התנוססו צמד המילים "קרם בוזה",
או כמו שהיא מילמלה תוך כדי אכילת הגלידה - "וואו, מושלם".


למה מושלם? כי יש שם גם שוקולד, גם קרם שוקולד וגם אגוזי לוז.
כמה אושר בטעם אחד!

טעם האגוזים ניכר וכך גם טעם השוקולד שעוטף את המנה. 
יש מושג אצל הטבחים והשפים שנקרא "ברקע".
המושג הזה בא להגדיר טעם שאינו מורגש ישירות על ההתחלה,
אבל הוא עוטף אותו ואנחנו מתכוונים לשוקולד, שמתחבא לו אי שם בחושי הטעם.


על השילוב של שני הטעמים אין לנו מה לומר, על טעם וריח אין מה להתווכח.
למרות שהם הסתדרו יפה יחד [;

ולבסוף, מפאת חוקי הפורמט (של המקום) לא יכלנו להוסיף טעם שלישי לגביע אז לקחנו בכוס,
מנחשים מהו?

סורבה פיסטוק.


ואוו, יש למקום הזה (בוזה) את היכולת לתת לך את התחושה
כאילו מדובר בפרי או בחומר גלם עצמו - לא ניתן להתבלבל.
בא לכם פיסטוק? קיבלתם.
בא לכם מנגו? גם קיבלתם.

נכון אמרנו שלא נזכיר טעמים שלא לקחנו...? תרשו לנו למעוד הפעם.
סורבה רימונים! 
חברים, זה מעולה... אמאל'ה (אבל הכל במידתיות, זוכרים?).
לדעתנו זה יכול להשתלב מעולה עם וניל, או שפשוט תתפרעו ותצרפו לו חבר ממשפחת הסורבה,
הם כבר יסתדרו לבד [:

חשוב להדגיש שכל החומרים לייצור הגלידות הם טבעיים ומחלקת הסורבה מופקת ממחיות הפרי שמיוצרות במפעל. פרט חשוב מאוד ומורגש מאוד.

אם לא הסתפקנו באיכות הגלידה אז עכשיו תורם של הגביעים.
מיוצרים במקום, ממש במטבח הצמוד שפתוח לעיניי כל
ומספק הצצה אל ממלכת העשייה הסודית... שששש...


שני המיוחדים הם גביע בטעם שוקולד (קקאו) מלוח עם תחושת מרירות מתוקה.
אין מה לדאוג מהמרירות, זה הקקאו (תעזו).
וגביע בטעם קינמון והל שעדיין לא הספקנו לטעום, אבל מבטיחים שגם התור שלו יגיע.



בביקור הראשון שלנו בסניף ועם כניסתנו למקום, מיד ריח הכנת הגביעים עלה לאוויר...
ריח מתוק ועדין, כמו זה של וופל בלגי שנייה לפני שיוצא מהטוסטר...
זה קורה בבקרים לפי מה שהבנו אז אם אתם רוצים להציץ אל עשיית הגביעים - זה הזמן.

זוכרים את עניין הידידות בין שוקו לוניל שהזכרנו בהתחלה?
אז מסתבר שבדרך הביתה הבנו משהו,
הקסם של המקום הוא זה שניטרל את יצר הלוחמנות הותיק בינינו [:

בשלב סיום הגלידה, וניל הבחין בילדה קטנה שהחליטה לבחור טעמים לגלידה שלה
ונראה שהייתה די בטוחה בעצמה.
היא לקחה סורבה מנגו ווניל... תקשיבו, יש לה טעם.



הוא כל כך קינא ורצה גם, אבל בשביל זה יש את פעם הבאה!
(במקום זה התיידדנו עם אליה המתוקה ואכלנו את הגלידה בחברותא, בהתאם לאווירת המקום).



במקום הזה יש טעמים כל כך איכותיים ומגוונים, היה בא לנו פשוט להעביר שם את רוב שעות היום.
חשבנו כבר להגיש מועמדות להצטרף אל הצוות.


אל תחכו למחר, לכו היום, תתפרעו, תתטעמו, תשמינו, אל תפחדו להתלכלך, תעזו!
והכי חשוב, תהנו מהרגע הזה כמו ילדים קטנים [:


בוזה
החשמונאים 91, ת"א