מה קיבוץ אומר לכם?
תמיד רצינו לגור בקיבוץ, לקום לפסטורליות, לשקט, לאוויר הנקי, לשלווה
הנפשית, השיתופיות
וכמובן להיות חלק מהתענוג שבחיים לא חווינו. לא שהחיים שלנו כאלו
גרועים, כן?
אבל היינו מתחלפים לתקופה עם קיבוצניקים, בשמחה.
סאבלט, מישהו? [-;
ביום רביעי האחרון, לא היה אפשר להתעלם מתחושת הקיבוץ שאפפה את
הגלידרייה.
אה רגע, לא הצגנו אותה - בוזה, תכירו.
בוזה זה בעצם "גלידה" בערבית והיא מגיעה אלינו היישר מהצפון.
אז איפה היינו... קיבוץ! כן כן, לפחות אותנו זה קנה, אווירה רגועה,
אנשים טובים
ואפילו התפתחו שיחות חולין בין הלקוחות, כאשר ברקע שירים עם מינעד
ערבי/טורקי.
בקיצור, איך נגיד, כיף וכל זה עוד לפני שטעמנו את הגלידה.
הפעם לא התפתח ויכוח על טעמים.
גם אנחנו שאלנו את השאלה איך זה קרה? (תשובה
בסוף).
בהמלצת המוכרת החביבה שפגשנו,
החלטנו לעשות טעימה קטנה לפני שנתחיל
לזלול את הגלידה כמו שני ילדים קטנים.
זה לא יהיה פייר לומר לכם מה טעמנו, כי לא לקחנו. לא לקחנו כי לא
ידענו במה לבחור!
דרך אגב, את הגלידות אתם לא רואים.
הן מסתתרות מתחת למכסי נירוסטה ששומרים על הטריות של הגלידה,
אז אפשר להגיד שמתחת לכל מכסה מסתתרת הפתעה.
טוב להתאפס... נשימה קלה, מתחילים.
הציעו לנו את הטעם "קשיופאה" (קשיו, טופי מלוח וקוקוס
קלוי)
וכל מה שיצא לנו מהפה זה: "מה?". איך שילוב כזה מסתדר יחד?
בשלב
הזה המוכרת כבר דאגה
לענות לנו על השאלה בעזרת כפית טעימות קטנה.
תקשיבו, זה טוב. מי שאוהב קשיו, יעוף! טעם לא שיגרתי בעליל!
מצד שני, אין ספק שטעם הקשיו דומיננטי
והח'ברה מהצד של
שוקו אולי יעדיפו רק לטעום ולא לקחת כדור שלם,
אבל היי, חיים רק פעם אחת!
אנחנו יכולים לעצור רגע ולומר לכם משהו?
אנחנו אנשים של מידתיות, כן,
כל דבר אנחנו אוהבים במידה, גם כשזה קשור לגלידה.
אהבנו את הטעם, אבל בשלב כלשהו
זה הפך להיות עמוס, הרגשנו שחייב שם עוד יד.
ובדיוק בשביל זה, שוקו כיוונה את אצבעה לכיוון השלט הקטן שעליו
התנוססו צמד המילים "קרם בוזה",
או כמו שהיא מילמלה תוך כדי אכילת
הגלידה - "וואו, מושלם".
למה מושלם? כי יש שם גם שוקולד, גם קרם שוקולד
וגם אגוזי לוז.
כמה אושר בטעם אחד!
טעם האגוזים ניכר וכך גם טעם השוקולד שעוטף את המנה.
יש מושג אצל
הטבחים והשפים שנקרא "ברקע".
המושג הזה בא להגדיר טעם שאינו מורגש ישירות על ההתחלה,
אבל הוא עוטף אותו ואנחנו מתכוונים לשוקולד, שמתחבא לו אי שם בחושי הטעם.
על השילוב של שני הטעמים אין לנו מה לומר, על טעם וריח אין מה להתווכח.
למרות שהם הסתדרו יפה יחד [;
ולבסוף, מפאת חוקי הפורמט (של המקום) לא יכלנו להוסיף טעם שלישי לגביע
אז לקחנו בכוס,
מנחשים מהו?
סורבה פיסטוק.
ואוו, יש למקום הזה (בוזה) את היכולת לתת לך את התחושה
כאילו מדובר
בפרי או בחומר גלם עצמו - לא ניתן להתבלבל.
בא לכם פיסטוק? קיבלתם.
בא לכם מנגו? גם קיבלתם.
נכון אמרנו שלא נזכיר טעמים שלא לקחנו...? תרשו לנו למעוד הפעם.
סורבה רימונים!
חברים, זה מעולה... אמאל'ה (אבל הכל
במידתיות, זוכרים?).
לדעתנו זה יכול להשתלב מעולה עם וניל, או שפשוט תתפרעו ותצרפו לו חבר
ממשפחת הסורבה,
הם כבר יסתדרו לבד [:
חשוב להדגיש שכל החומרים לייצור הגלידות הם טבעיים ומחלקת הסורבה מופקת ממחיות הפרי
שמיוצרות במפעל. פרט חשוב מאוד ומורגש מאוד.
אם לא הסתפקנו באיכות הגלידה אז עכשיו תורם של הגביעים.
מיוצרים
במקום, ממש במטבח הצמוד שפתוח לעיניי כל
ומספק הצצה אל ממלכת העשייה הסודית... שששש...
שני המיוחדים הם גביע בטעם שוקולד (קקאו) מלוח עם תחושת מרירות מתוקה.
אין מה לדאוג מהמרירות, זה הקקאו (תעזו).
וגביע בטעם קינמון והל שעדיין לא הספקנו לטעום, אבל מבטיחים שגם
התור שלו יגיע.
בביקור הראשון שלנו בסניף ועם כניסתנו למקום, מיד ריח הכנת
הגביעים עלה לאוויר...
ריח מתוק ועדין, כמו זה של וופל בלגי שנייה לפני שיוצא
מהטוסטר...
זה קורה בבקרים לפי מה שהבנו אז אם אתם רוצים להציץ אל עשיית הגביעים -
זה הזמן.
זוכרים את עניין הידידות בין שוקו לוניל שהזכרנו בהתחלה?
אז מסתבר
שבדרך הביתה הבנו משהו,
הקסם של המקום הוא זה שניטרל את יצר הלוחמנות הותיק בינינו
[:
בשלב סיום הגלידה, וניל הבחין בילדה קטנה שהחליטה לבחור טעמים לגלידה
שלה
ונראה שהייתה די בטוחה בעצמה.
היא לקחה סורבה מנגו ווניל... תקשיבו, יש לה טעם.
הוא כל כך קינא ורצה גם, אבל בשביל זה יש את פעם הבאה!
(במקום זה
התיידדנו עם אליה המתוקה ואכלנו את הגלידה בחברותא, בהתאם לאווירת המקום).
במקום הזה יש טעמים כל כך איכותיים ומגוונים, היה בא לנו פשוט להעביר
שם את רוב שעות היום.
חשבנו כבר להגיש מועמדות להצטרף אל הצוות.
אל תחכו למחר, לכו היום, תתפרעו, תתטעמו, תשמינו, אל תפחדו להתלכלך,
תעזו!
והכי חשוב, תהנו מהרגע הזה כמו ילדים קטנים [:
בוזה
החשמונאים 91, ת"א
