מי לא אוהב גלידה?
ועוגייה?
זה היה כל כך מתבקש
לעשות את הביקורת שגרמה לנו לבכות מאושר,
או שזה הסוכר שכבר
השתלט עלינו...
בואו נגיד שהשארנו
לעמי ותמי אבק וזללנו עד לא ידע,
טעמנו כל עוגייה אפשרית, בכל מיני סגנונות, טעמים
וכמובן, בשילוב גלידה משובחת.
התעוררה לאחרונה
מגמה של גלידה בשילוב עם "דברים".
אילו דברים אתם שואלים?
זה התחיל כמו
משהו שנשמע טעים ומגרה - גלידה ועוגייה או בשמה הידוע והמוכר לציבור
"קסטה".
בקיצור, להמציא את הגלגל או במקרה שלנו את הגלידה מחדש,
אבל
אנחנו מקבלים שינויים ובמיוחד כאלו שמעלים לנו חיוך על הפנים.
נראה לנו שכבר
הצלחתם להבין שזאת לא ביקורת רגילה.
טעמנו הרבה עוגילידות, מה שאומר שיהיו ארבעה
חלקים
(שווה לחכות לחלק הרביעי, יש שם טוויסט בעלילה!).
לא בטוח שהמון
אנשים יודעים עליה.
היא לא נפתחה בסערה
כמו הקוקיז,
אבל מגיע לה מקום ראוי בין הגלידריות המתוקות והמשמינות.
הביקור הראשון שלנו
בקוקיניישן נעשה באקראי כאשר שוטטנו להנאתנו ברחוב דיזינגוף.
זה לא מקום שצועק
"היי היי! אנחנו פה תסתכלו!",
העיצוב רגוע, מוקפד ועם שירות שראוי לשבח.
מקרר הגלידות לא
עולה על גדותיו ומקושט כמו גברת מגונדרת שיוצאת ורוצה למשוך תשומת לב,
הוא כל כך סולידי וביישן.
אם העין היא זו
שהייתה קונה אותנו עד עכשיו כאשר הגענו לגלידרייה וראינו שפע וקישוטים ללא הרף
בתצוגה, פה זה בדיוק הפוך.
יאללה, ניגש
לעניינים.
טעמנו, התווכחנו לא
מעט (כמה צפוי), אבל בסוף הגענו החלטה.
אצלם חוקי הפורמט
מתירים בחירה של שני טעמי גלידה בין העוגיות.
מרס - טעם משגע של
שוקולד עדין ומתקתק, כזה שאפשר לאכול בכיף ולהירגע,
כזה שגורם לך להיעלם
לכמה דקות עד שתבחין כי הוא נגמר...
(שוקו ממליצה
בחום!).
הטעם השני - מוכנים?
יוגורט ואוכמניות!
תראו, וניל אוהב
אוכמניות. אנחנו אוהבים יוגורט.
מבחינת וניל זה
עבר, מבחינת שוקו לא. ובכל מקרה לקחנו [:
הטעם עצמו חמצמץ עם
חמצמצות שמתמשכת,
אבל נידפת במהרה
מבלוטות הטעם.
לא בטוח שכל אוהבי
היוגורט וכל אוהבי האוכמניות יעופו על זה אבל אצל וניל זה עבר.
שלב בחירת העוגיות!
את תשומת ליבנו
תפסה עוגייה שלדעתנו הייתה די בטוחה בעצמה,
כזו שלא מתביישת
מכלום - עוגייה אדומה! או בשמה רד וולווט.
כמובן ששאלנו את
השאלה המתבקשת – ממה זה עשוי? והתשובה הלא צפויה הייתה ריבת חלב וסלק.
גם אתם מופתעים
כמונו? אז אל דאגה - טעם של סלק אין, הוא שם רק בשביל הצבע.
העוגייה השנייה
היייתה שוקולד צ'יפס עם הטעם המוכר והנחמד.
מכאן הגיע שלב
חיבור הגלידה והעוגיות שנראה כמו אריזת סנדוויץ' של הביוקר. שיק!
הטעם של האוכמניות עם המרס לא התחבר לנו טוב, זה פשוט לא עבד,
אבל שניהם בנפרד
היו מתנהגים מעולה.
העוגיות.
בוא נדבר רגע על
עניין העוגיות,
שמבחינתנו תקף לכל אותן גלידריות שעובדות באותו קונספט באשר הן.
ביקרנו בהרבה
מקומות כאלו
ובכולם הגימיק המבריק הזה של עוגייה בשילוב גלידה לא הכי, איך נגיד, מסתדר.
העוגייה טעימה, אבל
לא (מספיק) רכה וזה מה שיוצר שילוב בעייתי.
בביקור הראשון שלנו
במקומות מהסוג הזה, ציפינו לתת ביס ולאכול עוגייה עם גלידה. זה לא קרה.
הגלידה ברחה החוצה,
וכך גם בביס השני והשלישי עד שמצאנו את עצמנו מלקקים
ואוספים את הגלידה
שניסתה לברוח החוצה ובסוף מנשנשים את שאריות העוגיות.
May we have your
attention please!
עוגיית וניל (נקרא
לה), כל עוגייה בשילוב וניל ולא קקאו, לא תהיה מספיק רכה.
נכון, אכלנו גם
כאלו על בסיס שוקולד ועדיין, הן לא היו מספיק רכות.
לדעתנו מדובר
בעניין של אפייה ויחס חומרים,
אבל אם תקחו עוגייה
על בסיס בראוניז, סביר להניח שתקבלו את העוגייה המושלמת.
כמובן שהכל באופן
יחסי.
במהלך הטעימות הבנו
שרוב העוגיות יוצאות מהתנור והמרקם שלהן לא מספיק רך.
מיד נזכרנו
באלפחורס של אימו (האלופה) של וניל.
ביממה הראשונה העוגיות
מקבלות מנוחה, רק בגלל העניין שהן עדיין קשות
ומה שקורה ביום
שלמחרת הוא קסם! לא פחות.
הפלא ופלא איזה
פלא, הן התרככו להן.
כמובן שכל מקרה
לגופו או יותר נכון - כל עוגייה לגופה.
טוב, אז אחרי שחפרנו
לכם, אפשר להגיד שהגלידה בקוקיניישן הייתה חוויה טובה.
כזו שנשמח לחזור
אליה. יש עוד טעמים שלא הספקנו לטעום.
ולאוהבי הגביעים,
יש לכם שם מגוון מפנק של גביעים
עם עיטורים והטבלות של שוקולד לתפארת מדינת ישראל.
עם עיטורים והטבלות של שוקולד לתפארת מדינת ישראל.
בקרו אותם.
ועל הדרך תבקרו גם
את השכנים שלהם. מי הם אתם שואלים? חלק ב' בדרך.
קוקיניישן,
דיזינגוף 149,
ת"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה